האם מותר להתחתן במהלך שנת אבל?

לגולש/ת שלום רב.

לכל ידוע כי היהדות מקדשת את החיים, ועל כן אנו נוהגים לקיים מנהגי אבלות שונים בעת פטירתו של אדם קרוב מן העולם הזה. כך לדוגמה אדם היושב שבעה אל לו להסתפר, לכבס בגדיו, לעשות מלאכה ועוד. בפרט מנהג אבלות אחד עשה לו שם יותר מאחרים והוא איסור השמחה; דהיינו בעוד שאת יתר מנהגי האבלות נהוג לקיים בעת שבעת ימי השבעה, איסור השמחה קיים למשך זמן רב יותר.

מהו משך הזמן הזה בו אסור לאבל לשמוח? יש המפרשים כי אדם שאמו או אביו הלכו לעולמם אסור לו לשמוח או להשתתף בשמחות במשך שנה שלמה, המכונה “שנת אבל” – אולם למעשה משך האיסור הוא לשלושים הימים שלאחר הפטירה ולא על שניים עשר החודשים שלאחר מכן.

מצווה להתחתן ולהקים בית בישראל

אדם המתבונן מן הצד עשוי להבין את הטעם המוביל את האבל להימנע מלהתחתן במשך שנת אבל תמימה: אחרי הכל, אדם קרוב לו הלך לעולמו; אילו ישמח – ואין עוררין על כך שחתונה היא אירוע משמח – אזי אותו אבל עשוי לחוש כאילו הוא פוגע בנשמת הנפטר, בכבודו או בזכרו.

אלא שלא כך הוא. למעשה, בכל הקשור לחתונה דווקא ההיפך הגמור הוא הנכון: החתונה נחשבת מצווה ביהדות, ואם אדם אבל מצא את האחת שעימה הוא רוצה להתחתן ולהקים בית בישראל, שומה עליו לקיים את המצווה הזו במלואה. ובמילים אחרות: קיום מצוות חתונה דוחה אבלות, והאבל רשאי להתחתן, לשמוח ולרקוד בחתונתו בשמחה גדולה.

יתרה מזאת, אנו היהודים גם מאמינים כי נשמות הנפטרים מגיעות בזמן החופה על מנת להשתתף בשמחת הזוג הטרי; כך שיתכן והאבל ישאב נחמה מן העובדה שבמהלך קיום טקס החופה נמצאים איתו כל יקיריו כולם.

סיכום

אדם שמי מיקיריו נפטר ולפיכך הוא נמצא בשנת אבל, אל לא להתחתן במהלך שלושים הימים שלאחר הפטירה. מאידך אם חלפו שלושים ימים, אזי אל לו לדחות את החתונה אלא לקיים אותה בשמחה וכך לשמח הן את קרובי משפחתו החיים והם את קרובי משפחתו שאינם עוד.

#חתונה #מנהגייהדות #שנתאבל #מסורת #שאלותלרב