מה אומרת ההלכה על תופעת השיימינג?

בבואנו לדון בסוגיית השיימינג בעידן הדיגיטלי עולים מיד שני דברים שחשוב לקחת בחשבון עוד הרבה לפני שדנים בעניין סבוך זה. האחת היא שמדובר בתופעה שגדלה ומתרחבת בעשור האחרון, וזאת בשל העובדה שכל אדם רשאי וגם יכול בקלות רבה לפרסם כל העולה על רוחו ולהפיץ את המידע שברצונו לפרסם לציבור נרחב. העידן הזה מאפשר לכל אדם לפרסם את דבריו ברשת חברתית, להעלות סרטונים, ואף להתראיין בערוץ פרטי ולהביע את דעתו. הדלת פתוחה, ואין צורך בהסמכה רבנית או בהסמכה אחרת שתתיר את דבר הפרסום. ועניין נוסף שיש לזכור הוא ש”מוות וחיים ביד הלשון” [משלי יח,כא]. כלומר, למילים שבהן אנו משתמשים יש עוצמה וכוח רב, וכמו שהן יכולות לבנות עולמות הן גם יכולות להחריב עולמות. חז”ל ציינו שהקב”ה ברך את האדם ביכולת הדיבור, והיא זו שמפרידה אותנו מבעלי החיים, ובשונה מהחיות לנו יש את הבינה להשתמש במילים בחוכמה.

מה אומרת ההלכה על תופעת השיימיניג?

כשמדברים על פגיעה של אדם אחד באדם אחר, בין שזה נעשה בפניו ובין שלא בפניו, יחשבו עבירות אלה כדין שבין אדם לחברו. ההלכה מתייחסת לאדם שאומר את דבריו במטרה “להזיק לחברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו” (הלכות דעות ז ה) כדין לשון הרע. ובמקרים שבהם נאמרו דברי שקר מתייחסת לכך ההלכה בחומרה רבה יותר ומכנה זאת הוצאת לשון הרע.

איך אפשר לכפר על עבירות של שיימינג?

בתלמוד נאמר שעל עבירות שבין אדם לחברו לא תהיה כפרה עד שהפוגע בלשונו ירצה את חברו. כלומר הדרך לתקן עבירה זו היא על ידי פיוס וריצוי של האדם שנפגע. הסיבה לכך היא שבעבירת לשון הרע מעורב, מעבר לפוגע ולנפגע, ציבור נוסף של אנשים שנחשפו לפגיעה, ולכן אין די באמירת פיוס. ההלכה קובעת שהאדם שנפגע אינו חייב למחול לפוגע עד שלא תוקן הפרסום השלילי, ועל הפוגע לדאוג לתיקון הנאמר בפני הציבור. בעניין זה נאמר במסכת ירושלמי, בבא קמא, פרק ח, הלכה ז “הוציא לו שם רע, אין לו מחילה עולמית”.

האם יש היתר של ההלכה להוצאת לשון רע?

יש להיזהר בחציית הגבול הדק שבין המותר לבין האסור בהוצאת לשון הרע, ובכל זאת ההלכה מתייחסת למצבים מסוימים שבהם לשון הרע נועדה לתועלת, ועל כן היא מותרת. מהם אותם מצבים? כאשר נועדו הדברים שנאמרו להציל אדם שעשקו אותו או שעומדים לעשוק אותו ולגרום לו לנזק כספי, רוחני, לפגוע בכבודו וכדומה. הרמב”ם מוסיף שזוהי חובתו של אדם לספר לאדם שיש רצון להזיק לו כמצוות “לא תעמוד על דם רעך” (ויקרא, י”ט, ט”ז), ומתייחס למצבים אלה כעזרה לזולת.

האם בכל תנאי מתירה ההלכה להעיד ולהזהיר מפני אדם אחר?

לפני שתמהרו להעיד על מעשיו של אחר בבחינת “לא תעמוד על דם רעך” מסייגת ההלכה את האפשרות במספר תנאים. ראשית חשוב להיות עדים למעשה, כלומר לראות במו עיניכם ולשמוע במו אוזניכם, ולא כדבר רכילות שעובר מהאחד לשני. כמו כן יש להפעיל שיקול דעת ולהיזהר מפני פרשנות מוגזמת של האירוע. כלומר מתבקש במקרים כאלה לבחון את העניין בצורה אובייקטיבית, ולהיות משוכנעים שאכן מדובר במקרה שעלול להזיק בצורה חד-משמעית, ולהיות סמוך ובטוח שלא מדובר בהגזמה או בהפרזה. ההלכה גם מציעה לדבר עם האדם המזיק ולנסות להניא אותו מדבר המעשה.

#לשוןהרע #עזרהלזולת #שאלותותשובות #שיימינג